שופטים עליך ישראל


לפני כמה ימים חוויתי חוויה מזעזעת,לא פחות, בבית המשפט. מעשה שהיה, כך היה.


לפני מספר חודשים הגשתי בשם לקוחותיי תביעה לפסק דין הצהרתי. קבלתי זימון ליום הדיון, למה שהוגדר בהזמנה "דיון" לשעות 9-11. מובן שגם הצד שכנגד קבל זימון זהה.


כשהגענו לדיון, התברר כי עמיתי מהצד שכנגד לא שם לב לכך שההזמנה קצבה שעתיים לדיון, וסבר בטעות שמדובר בישיבה מקדמית, כפי שנהוג פעמים רבות. לכן הוא גם לא הזמין את העד מטעמו. לשמחתי אני דווקא שמתי לב להזמנה, והבאתי עמי את העד שלי, לאחר שיומיים קודם ישבתי אתו והכנתי אותו לעדות.


הדיון החל בזמן, אלא שחברי בקש לדחות את הדיון כיוון שלא הבין שבאותו יום יישמעו העדים. השופט הנכבד הודיע לו כי הוא מוכן לדחות את הדיון ב...10 דקות. ברור שמדובר בדחייה בעלמא, שלא נועדה אלא למפגן כח ושררה.


קמתי והודעתי לבית המשפט הנכבד כי לאור מצוקתו של חברי, איני מתנגד לדחייה, ובלבד שתהיה קצרה. השופט המלומד הודיע כי "בודאי" שהיא תהיה קצרה, הדיון יחל אם כך ב-11.30. לחלופין הציע לדחות לתאריך אחר, קרוב אמנם, אליו לא יכלתי להגיע. שום חלופה אחרת לא באה בחשבון.


למרות שהיו לי תכניות אחרות, בכ"ז ההזמנה קבעה עד 11.00, הסכמתי כי הדיון יידחה ל-11.30. יופי.


כל הדיון התאפיין ב"הורדת ידיים" מצד בית המשפט. אלימות מילולית וניצול מביך של המעמד השיפוטי. כל אמירה וכל הערה של מי מעוה"ד נתקלה בהתנצחות מיותרת מצד בית המשפט הנכבד כאומר "אני חזק יותר ואני קובע" וגם "אני יודע יותר טוב". אולי, לא בטוח בכלל, בטוח שהוא חושב כך. העד שלי, פגוע ראש שנפצע בגזע המוח במהלך שירותו אצל כוחות הבטחון, ספג מהשופט הערות נבזיות, למרות מצבו ולמרות שניכר עליו כי בשל אטיות מחשבתו המעמד לא קל לו. אמרנו כבר שמה שעניין את השופט הוא להראות מי שולט? אמרנו.


לאחר שנגמרה חקירתו של העד שלי, ומהצד השני לא הגיע העד ולמעשה ויתרתי על חקירתו, קבע כב' השופט שעכשיו תור הסיכומים. ניסיתי להסביר לשופט המלומד שעדיף סיכומים בעל פה, וכי בחקירה הנגדית עלו שאלות חדשות שלא נזכרו בכתב הטענות, אך לשווא. לא רציתי להשתמש בנימוק שהוזמנו לדיון עד 11.00 וכי הדיון החל רק ב-11.30 כי מנסיוני אני יודע שלזמנם של עוה"ד אין שום חשיבות בעיני בית המשפט הנכבד, רק זמנו שלו חשוב.


כאמור, יש לי נסיון של 30 שנה במקצוע, אני יודע שיש גם שופטים טובים, והרבה, כאלה שידענותם המשפטית גבוהה ובטחונם העצמי אינו מצריך אותם להתנהגות ברוטאלית אלא להפך. מי שבטוח בידענותו אינו נזקק למפגני כח ושררה ויכול להרשות לעצמו להיות נינוח וסימפטי. כמו שמי שנולד עשיר אינו נזקק להוכיח את עושרו ברבים לעומת מי שזה עתה בא אל העושר. אך מה יגיד אותו אזרח מן השורה, שההיתקלות הראשונה ואולי היחידה שלו עם מערכת המשפט היא מול שופטים דוגמת אותו שופט רם מעלה ודרג? איזה שיעור באזרחות הוא מקבל?


חבל שמערכת בתי המשפט אינה מנהלת מעקב סמוי אחרי שופטים, לראות שיש להם גם מזג שיפוטי נוח ולא רק ידע מקצועי. זכור המקרה שיוסי ביילין, בהיותו שר משפטים, נכנס מחופש לאולמו של השופטטל שחר כדי להתרשם מהתנהגותו ואופן ניהול המשפט על ידו. אני הייתי מציע לנהל את המעקב באופן גלוי – מערכת מצלמות וידאו שתשדר את המשפט ישירות למשרד המשפטים, למטה הפיקוח על השופטים. הרי ההליך המשפטי פתוח לציבור, ואין מניעה לעשות זאת. כן כך נוכל לבקר גם את התנהגות עורכי הדין המופיעים בבתי המשפט, וגם זו לטובה.


לסיכום, הבו לנו שופטים שהם בני אדם, קודם כל ומעל לכל.

Featured Posts
Recent Posts
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic