ניתוח פסק דין


התגלגל לידי פסק דינו של בית המשפט המחוזי, מחוז המרכז, כב' השופט מקובר, בעניין ת.א. 9096/09 מזל אילן נגד יוסף לוי.


מיד כאשר קראתי את פסק הדין נעתי בטי נוחות על כסאי. אך בטרם אפרט מדוע, להלן תקציר העובדות, כפי שהן עולות מפסק הדין.


הנתבע מכר לתובעת את זכויותיו במגרש שעליו היה בנוי בית מגורים. במעמד המכירה לא היה המוכר זכאי לפטור ממס שבח בגין המכירה, שכן טרם חלפו 4 שנים מאז מכר דירה קודמת שהייתה לו, ואשר מן הסתם נמכרה בפטור ממס.


מאוחר יותר ביטל הנתבע את העסקה, משום שלטענתו העסקה הייתה בלתי חוקית. כל כך למה? משום שלטענת הנתבע הצדדים התכוונו שלא לדווח על העסקה לרשויות המס, אלא כעבור שנתיים, בחלוף התקופה הקבועה בחוק לקבלת פטור נוסף.


במעמד החתימה שילמה הקונה, התובעת, סך -.50,000 ₪ לידי ב"כ המוכר, הנתבע. עוה"ד הפקיד את השיק רק כחודש וחצי לאחר קבלתו.


קצת פחות מחודשיים לאחר החתימה בקשה הקונה, התובעת, שלא לדווח על העסקה. גם המוכר שלח מכתב דומה. לטענתו, לפי בקשת עוה"ד. עוה"ד השהה את הדיווח לארבעה וחצי חודשים, אך לבסוף בצע את הדיווח, באיחור.


מאחור יותר הודיע המוכר על ביטול ההסכם, וטען כי מדובר בחוזה למראית עין.


בית המשפט הנכבד, למרות שדחה טענות הנתבע-המוכר לאילוץ או להפרת ההסכם ע"י הקונה, דחה את תביעתה של זו האחרונה לאכיפה, וקבל את טענת המוכר לקיומו של חוזה למראית עין. בעשותו כן קבל בית המשפט את טענת הנתבע כי הכוונה הייתה שהוא יקבל את סכום המכירה נטו, ללא תשלום מס שבח. לטענתו עוה"ד הבטיחו לו שאחרי שנתיים יערכו הסכם חדש,ואז הוא יהיה פטור ממס.


בין היתר מונה כב' בית המשפט את אי הדיווח לרשויות המס כראיה לכך שמדובר בחוזה למראית עין. מדהים. הצדדים ערכו ביניהם הסכם להונות את רשויות המס, ואחד מהם מתחרט ומנצל עובדה זו כדי לטעון לבטלות. מכאן למד בית המשט כי זהו חוזה למראית עין? מדוע לא להבין מכך בדיוק את ההיפך, שמדובר בחוזה תקף, שיש לאכפו, זולת התניה הבלתי חוקית של המתנה שנתיים? הלא זו הייתה הכוונה אמיתית של הצדדים. המוכר לא אמר שלא רצה למכור (טענת אילוצו נדחתה) אלא שלא רצה לשלם מס. זהו חוזה למראית עין?


אך בכך לא אמר בית המשפט די. קביעתו כוללת גם החלטה כי החוזה הוא בבחינת "הסכם בלתי חוקי". זאת בהסתמך על סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי). ומהו חוזה בלתי חוקי? חוזה שכריתתו, תוכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים. כאן נכנס בית המשפט לשאלה אם חוזה שמטרתו היא להונות את שלטונות המס הוא בלתי חוקי, עד כדי ביטולו?


למעשה, תוצאת פסק הדין היא כי הנתבע-המוכר – זה שהרווח שלו היה המשמעותי ביותר כתוצאה מהדחיה בדיווח – יכול למעשה "להתחרט" ולבטל את החוזה כל כולו. זו תוצאה שבכל הענווה והצניעות הדעת אינה סובלת. במקרה זה דווקא המעוול יוצא נשכר.


מוטב היה, גם מבחינת מדיניות שיפוטית, לאכוף את ההסכם, בהיבט החוקי שלו כלומר חיוב המוכר בתשלום המס הנובע מהעסקה. לנתבע-המוכר מזור אחר כמו תביעת רשלנות נגד עורכי הדין שלו, אך התובע-הקונה אינו צריך לשלם את מחיר רצונו של המוכר-הנתבע להתחכם.


Featured Posts
Recent Posts
Search By Tags
Follow Us
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic