ניתוח פסק דין - ימיני

February 22, 2016

                פסק הדין בענין ימיני נ' בן שלום

 

ביום 12.8.2012 התבשרנו כי זכינו בערעור בית המשפט העליון בענין הנדון.

 

ראו הקישור  http://elyon1.court.gov.il/files/10/630/004/e13/10004630.e13.pdf

 

 

הערעור הוגש על ידי, בשיתוף פעולה עם משרד עו"ד פירון – והתודה העמוקה לעו"ד פירון ולצוות משרדו, בעיקר עו"ד ברנר – על העבודה המצוינת שהשקיעו בתיק ועל ההופעה הרשימה של עו"ד פירון בבית המשפט.

 

מעשה שהיה כך היה: במושב נחלת יהודה שליד ראשון לציון מכרו יורשיו של בעל נחלה 1/3 מזכויות החכירה בחלקה א' של הנחלה לפלוני. המכירה נעשתה על פי תשריט שצורף להסכם, כאשר הצדדים הניחו מראש שמינהל מקרקעי ישראל, בעל הקרקע, לא יאפשר העברת זכויות החכירה בחלק מהחלקה לצד שלישי, כפי שאכן קרה. לימים מכר אותו פלוני את זכויותיו על פי ההסכם למרשנו. על החלקה הנמכרת היה בנוי בית שנבנה כבית "בן ממשיך" בעוד שעל 2/3 הנותרים בחלקה א' היה בנוי ביתם המקורי של בעלי הנחלה.

 

חלפו להם ימים ושנים, ובין בעלי הנחלות לבין מינהל מקרקעי ישראל נחתם הסכם, לפיו ניתן לבעלי הנחלות פיצוי בגין הפקעת קרקעות שהיו להם באזור אחר ואשר נלקחו לצורך בניה. בעלי הנחלות הגישו תביעה וטענו כי מגיע להם פיצוי בגין לקיחת הקרקע מהם. בין לבין, אישרו רשויות התכנון תב"ע חדשה, ולפיה התאפשרה בנית יחידות דיור נוספות על חלקה א'. בסה"כ ניתן לבנות בנחלה א' 8 יחידות דיור ששתיים מהן, זו של בעלי הנחלה וזו של "הבן הממשיך" שנמכרה למרשי, כבר היו בנויות.

 

בעקבות אותה תביעה הושג הסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין, ובו ניתנה לבעלי הזכויות הבחירה בין קבלת פטור בשיעור 50% מדמי ההיוון של כל היחידות שתבנינה בחלקה א', 6 יחידות נוספות כאמור, לבין קבלת פטור בגין 3 יחידות (בנוסף לשתיים הבנויות) ותשלום דמי היוון מלאים על 3 היחידות הנותרות.

 

בתיק שבו טיפלתי, מוכרי 1/3 הנחלה לא דווחו למרשי על התקדמות הליכי שינוי היעוד, כמו גם על הסכם הפשרה הנ"ל. הם גם לא דיווחו למינהל מקרקעי ישראל, או לרשויות התכנון כי יש עוד גורם בתמונה, מרשי, ועורכי הדין שלהם אף הגדילו לעשות וחתמו על מפות התכניות כבעלי הזכויות היחידים בנחלה. על פי התב"ע שקבלה תוקף, אושרו לבניה 4 יחידות על החלק של מרשי – 1/3 מחלקה א' – ועוד 4 יחידות על 2/3 הנותרים. בכך בקשו יורשי בעלי הנחלה לגזול את מרשי – את כל יחידותיהם יבנו בפטור מדמי היוון ואך כל עלויות ההיוון יטילו עליו.

 

הגשתי בשם הלקוח תביעה על דרך המרצת פתיחה שבה טענתי כי כרוכש 1/3 מחלקה א' מגיעות לו 1/3 מזכויות הבניה ביחד עם 1/3 מהפטור מדמי ההיוון על פי הסכם הפשרה הנ"ל, הגם שפורמלית הוא לא היה צד לו. עוד טענתי כי בכוונת מכוון בחרו הנתבעים בברירה הנוחה להם ביחס לפטור מדמי ההיוון, כדי שיוכלו להטיל את מלוא דמי ההיוון על מרשי.

 

בית המשפט המחוזי, מפי כב' השופט אלטוביה, דחה את התביעה. בית המשפט הנכבד אמנם מתח בקורת על הנתבעים שלא ידעו את מרשי על פעולות התכנון או הסכ הפשרה, ופעלו מאחורי גבו, אך ראה בכך רק עילה שלא להטיל עליו חיוב בהוצאות.

 

בהוראת הלקוח הגשתי ערעור לבית המשפט העליון. הדיון נקבע לק.מ.יחד עם תיקי נוספים ש"סומנו" כחסרי סיכוי והובאו בפני כב' השופטת חות בנסיון לשכנע את המערערים לחזור בהם. למרות סיכויי פתיחה קלושים אלה התעקשתי לטעון בפני כב' בית המשפט, ולאחר שנשמעו טענותיי הופנה התיק לגישור. הגישור נכשל, בדיעבד לשמחתי.

 

או אז, ובטרם הגשת עיקרי טיעון, צירפתי לתיק את משרד עו"ד פירון. עיקרי הטיעון הוכנו לעילא ולעילא ובדיון הראשון הוצעה ע" כב' בית המשפט פשרה, שלא ניתנה לביצוע. התקיים דיון נוסף ובעקבותיו ניתן פסק הדין, פה אחד.

 

בפסק הדין קבע כב' השופט עמית כי אכן הדין עם מרשי, וקבל את אשר טעמתי מלכתחילה כי לזכויות שרכש צמודות כל זכויות הבניה העתידיות כמו גם פירות הסכם הפשרה שהעניק פטורים מדמי ההיוון. בית המשפט העליון קבע כי הסכם הפדרה מכוחו הוענקו הפטורים אינו פרסונלי אלא חפצי, וכי מרשי זכא להנות מ 1/3 מהפטורים כלומר שיחידה אחת ו 2/3 יחידה נוספת תהיינה פטורות מתשלום דמי היוון, זאת על פי ניתוח הסכם הפשרה והשתלשלות הארועיםשקדמו לו.

 

לטעמי יכול וצריך היה כב' בית המשפט להסתמך על טיעון נוסף. מוכרי הנחלה לא היו יכולים לממש את הבניה ואת הפטורים מדמי ההיוון בחלקתם, אלמלא שילם מרשי את חלקו בדמי ההיוון (לשיטתם) או ויתר על חלק מהקרקע במקום דמי ההיוון. משמע, ההסכם לפיו נמכרו לו 1/3 מחלקה א' היה נפגם, ולמעשה מסוכל. עצם העובדה שהמוכרים נזקקו לחלק הקרקע שמכרו למרשי כדי לממש את זכותם, די בה כדי להביא לתוצאה אליה הגיע כב' בית המשפט מטעמים של קיום החוזה על פי כוונת הצדדים.

 

הארכתי בסיפור המעשה, ולא בניתוח פסק הדין, הכתוב באופן רהוט ונפלא, מכיוון שאת פסק הדין יכול כל אחד לקרוא בעצמו ולהתרשם מעומק החשיבה וההתיחסות. הארכתי כדי להדגיש נקודה אחרת – הלקוח שלי הוא בעל אמצעים שיכל להרשות לעצמו לנהל מלחמה ארוכה ויקרה כד למצות את זכויותיו. אין ספק בלבי כי לקוח אחר לא היה נוטל את הסיכון והיה מרים ידיים בשלב כזה או אחר. עלות ההליכים ומשכם היו מרתיעים כל אדם שאינו בעל אמצעים ממשיים, וחבל.

Please reload

Featured Posts

חוק "פינוי בינוי"

July 5, 2009

1/1
Please reload

Recent Posts

February 22, 2016

Please reload

Search By Tags
Please reload

Follow Us
  • Facebook Classic
  • Twitter Classic
  • Google Classic